אלימות בזוגיות בקרב בני נוער: מה מספרים הנתונים ומה הם דורשים מאיתנו?

לרגל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים שצוין השבוע.

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים מצוין מדי שנה ב־25 בנובמבר, מאז שהוכרז על ידי האו״ם בשנת 1999. היום הזה מהווה תזכורת עולמית לחשיבות המאבק באלימות כלפי נשים — ולצורך בהעלאת מודעות כבר מגיל צעיר. השנה, לכבוד היום החשוב הזה, פורסמה בעיתון הארץ כתבה מקיפה על מחקר שערכה פרופ' ענת בן פורת מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן בשיתוף עם ארגון ויצ"ו, מחקר שהציף ממצאים מדאיגים על מציאותם של בני נוער בישראל בכל הנוגע לזוגיות, מגדר ואלימות. בעקבות הפרסום פנינו לפרופ' ענת בן פורת, החוקרת את הנושא בהיקף נרחב במסגרת מחקר שנערך בשיתוף ויצו.

הכתבה בארץ: שליש מבני הנוער נחשפו לאלימות זוגית בסביבתם

הכתבה שפורסמה במדור משפחה ב"הארץ"  מבוססת על מחקר רחב שנערך בשנתיים האחרונות, במהלך "מלחמת חרבות ברזל"  וליווה את סדנאות "שלי ורק שלי" של ארגון ויצו. הסדנאות, הפועלות כבר עשור ומוכרות על ידי משרד החינוך, מועברות לתלמידי כיתות ט'–י"ב בבתי ספר, פנימיות ותנועות נוער. הן מתקיימות בהפרדה בין בנים לבנות, כדי לאפשר שיחה פתוחה ובטוחה, ומטרתן לסייע לבני הנוער לשנות עמדות מסורתיות ביחס לתפקידי מגדר, ללמד את המתבגרים לזהות סימני אזהרה בקשר זוגי,  להבין דפוסי שליטה וכיצד להציב גבולות ולדעת למי לפנות בסיטואציות של מצוקה רגשית או אלימות.

המחקר המתואר בכתבה בחן 2,586  תלמידים מרחבי הארץ — אחד המדגמים הרחבים בתחום בשנים האחרונות. הוא חושף כי שליש מבני הנוער היו עדים לאלימות במשפחה: במשפחותיהם, אצל שכנים והסביבה הקרובה. בקרב תלמידות ט'–י', 38% דיווחו שנחשפו לאלימות זוגית — לעומת 24% בקרב תלמידים. הפערים אף גדלו בכיתות הגבוהות.

הממצא המדאיג ביותר בכתבה מצביע על כך ש־25%  מבני הנוער שנמצאים בזוגיות דיווחו על סימני שליטה או פגיעה רגשית בקשר — קנאה קיצונית, פיקוח, איומים, השפלות, בידוד, ולחץ לקיום יחסי מין. יותר ממחצית מהנערים והנערות הללו לא פנו לעזרה — לא כי לא היו מוכנים, אלא כי לא ידעו למי לפנות.

מה מספר המחקר? שיחה עם פרופ' ענת בן פורת

במחקר רחב ההיקף שנערך בשיתוף ויצו בחנה פרופ' בן פורת את יעילות הסדנאות בשטח. מדובר ב"מחקר פעולה": מחקר שבא מהשדה וחוזר לשדה, מתוך מטרה להעריך התערבות סביב בעיה חברתית  ולשפר בהתאם לצרכים שעולים מהשטח.

לדבריה:

"זה מחקר גדול מאוד — יותר מ־2,500 בני נוער מילאו שאלון ראשוני, וכ־1,857 השלימו גם לפני וגם אחרי. כך אפשר לראות תהליך, לא רק תמונת מצב."

המדגם מאפשר לבחון גם את חשיפת הנוער לאלימות באופן כללי וגם את יעילות הסדנאות.

חשיפה לאלימות במשפחה: 30% מהנוער שומעים ורואים אלימות סביבם

אחד הממצאים הראשונים במחקר היה שיעור החשיפה הגבוה לאלימות בבית או בסביבה הקרובה:

"כ־30% מבני הנוער דיווחו שהם חשופים לאלימות בבית או בשכונה או בסביבה הקרובה— נתון משמעותי מאוד. הבנות מדווחות על חשיפה גבוהה יותר מהבנים, מה שיכול לרמז על כך שבנים נוטים לנרמל חלק מהתופעות הללו."

ההסבר האפשרי העולה מהמחקר ומהספרות הוא שהבנים נוטים פחות להגדיר התנהגות אלימה כ"אלימות", הן כלפיהם והן כלפי הזולת. כמו כן שיעור החשיפה הגבוה קשור לעלייה בשיעור האלימות במהלך המלחמה.

נורות אדומות בקשר: רבע מבני הנוער שחווים זוגיות מדווחים על שליטה או פיקוח

"רבע מבני הנוער שנמצאים בזוגיות דיווחו על נורות אדומות בקשר — וזה נתון שנמצא בתחום הגבוה במחקרים בינלאומיים (5%–30%)."

המחקר כלל שלושה שאלוני עומק:

1. עמדות כלפי תפקידי מגדר

2. מידת ההסכמה להתנהגויות של שליטה סיטואציות מותאמות לבני נוער ("מתאים לי ש..." / "לא מתאים לי ש...")

דוגמאות:

• "מתאים לי שהיא תבדוק לי הודעות בטלפון"
• "מתאים לי שהוא יגיד לי מה ללבוש"
• "מתאים לי שיתקשר אלי 10 פעמים ביום"
• "מתאים לי שהוא ילחץ עליי לשכב למרות שאני לא רוצה"

3. שאלון הבודקת את רמת החשיפה לאלימות, פנייה לעזרה, ומשוב על הסדנא

ממצא מטריד נוסף:

"52% מהנערות והנערים שחוו נורות אדומות — לא פנו לעזרה."

פרופ' בן פורת מדגישה צורך דחוף ביצירת "מפת דרכים" לבני נוער: מי בכלל יכול לעזור? איך פונים? מהם סימני האזהרה? כיצד בונים מערכות תמיכה שמגיעות לצד מערכת החינוך הפורמלית — כמו הורים, חברים, מדריכי תנועות נוער?

פערים מגדריים: מי מנרמל שליטה ומי מתקשה לצאת מהקשר

המחקר מצביע על פערים מגדריים עקביים:

"בנים מחזיקים בעמדות מסורתיות יותר לגבי תפקידי מגדר, והם גם יותר מסכימים להתנהגות של שליטה כלפיהם — וזה אומר שהם מנרמלים את ההתנהגויות האלה."

במקביל:

"בנות מבינות שזו שליטה — אבל לעיתים מרגישות יותר חסרות אונים בתוך הקשר."

הסדנאות משנות תודעה — ובהיקף משמעותי

החדשות הטובות:

"אחרי ההתערבות — בני הנוער יודעים לזהות טוב יותר נורות אדומות, ומדווחים על ירידה בהסכמה להתנהגויות של שליטה. 65% אמרו שימליצו לחבר להשתתף בסדנה."

מערכת החינוך חייבת להיכנס למגרש — מגיל צעיר

פרופ' בן פורת מדגישה:

"מערכת החינוך חייבת לקחת אחריות ולהכניס את נושא הזוגיות הבריאה כחלק מתכנית הלימודים — מגיל צעיר ובהמשכיות. זה לא שיעור חד-פעמי."

היא קוראת לשיתוף פעולה עם כל מערכות ההשפעה על בני נוער: ההורים, תנועות הנוער, מסגרות בלתי פורמליות.

"חשוב לדבר עם בני נוער  על קשר בריא — לא רק מה אסור, אלא מה מאפשר אינטימיות בטוחה ותקשורת מכבדת."

בהקשר התקופה האחרונה, היא מוסיפה:

"אנחנו יודעים שמלחמות מגבירות מצוקה — ועם המצוקה עולה גם סיכון לאלימות במשפחה ולמצבי פגיעה בקרב בני נוער."

המחקר המלא – פתוח לציבור

מחקר הסדנאות של ויצו ופרופ' בן פורת פתוח כעת לציבור הרחב וכולל את כל הנתונים, התובנות וההמלצות:

הדוח כולל את המתודולוגיה, הניתוחים וכל ההמלצות לשדה החינוכי ולמערכת החברתית.

הנתונים המטרידים שעלו במחקר ובכתבה מזכירים לנו שהמאבק באלימות נגד נשים חייב להתחיל הרבה לפני הבגרות. סדנאות ייעודיות, הכשרות מקצועיות, מעורבות הורים ומערכת חינוך פעילה — כולם יחד בונים שכבת הגנה חיונית לבני נוער.